תערוכת יחיד ראשונה של בוריס שפייזמן מזה כ-3 שנים.
העבודה עוסקת ביופיים של כלי הנשק כאובייקטים. בוריס מסווג אותם כצעצועים למבוגרים ותוחם אותם בכלובי ענק בניסיון לשמור את מגרש המשחקים בגבולות מוגדרים.

עבודתו של בוריס מאופיינת בשימוש הפראי שהוא עושה בזכוכית בגימור המחוספס ובמעברים החדים בין רכות לברוטאליות, בין חומר אורגני לתוצרת מתועשת.

אנטון צ'כוב פעם כתב שאם יש רובה על הקיר במערכה הראשונה הוא חייב לירות במערכה השנייה.
האסתטיקה המחרידה והכוחנית של כלי הנשק מקבלת משנה תוקף בשימוש בזכוכית ובאור: חלקה וקרה, מושחזת וחותכת, מתעתעת באור יקרות.
9 פסלי תאורה מולבשים בחלקי פגזים , מעוטרים בפרחי שדה, מערבבים פציפיזם במיליטריזם, כורכים יחדיו את "עוטף עזה" ואת "רצועת עזה", את אפגניסטן ואת עירק.